דוקטור הו

דוקטור הו (באנגלית: Doctor Who) היא סדרת טלוויזיה וזיכיון בתחומים שונים שנוצר ונשלט בידי רשת ה-BBC, שהיא תאגיד השידור הציבורי של בריטניה.

הסדרה מתמקדת בדמות בשם "הדוקטור", מטייל בזמן מגזע אדוני הזמן. הוא מטייל בזמן ובחלל במכונת זמן בשם "טארדיס" (באנגלית: TARDIS). למכונה הזו - שנראית כקופסת משטרה בריטית קטנה מבחוץ - יש מימדים כמעט אינסופיים בפנים. היא הפכה לכלי כל כך אייקוני של התרבות הבריטית, שהיא נחשבת כרגע לקניין הרוחני של ה-BBC יותר מאשר של יוצריה המקוריים, משטרת לונדון.

כדי להתאים לחילופי הצוות, הסיפור מתיר לדוקטור להתחדש לאדם שונה לגמרי מפעם לפעם. את הצוות משלים מלווה אחד או יותר, לעתים קרובות נשים. בממוצע, הצוות הראשי משתנה לחלוטין כל שלוש או ארבע שנים - מרכיב חשוב באריכות הימים של הסדרה.

היו לסדרה שתי - ויש הטוענים ששלוש - תקופות הפקה עיקריות. ההרצה המקורית של הסדרה שודרה מ-1963 עד 1989, והיא בדרך כלל נקראת "הסדרה המקורית", או "הסדרה הקלאסית". ניסיון לתחיית הסדרה, שנכשל, היה הפקה בין לאומית בשיתוף ה-BBC בשנת 1996 - אבל התוצאה, סרט טלוויזיה בודד, נחשבת לעתים קרובות כחלק מהסדרה הקלאסית. ההרצה הנוכחית של הסדרה - הנקראת בדרך כלל "הסדרה המחודשת" - מופקת בידי BBC Wales ומשודרת ב-BBC1 מאז 2005. כיום זו ההפקה הפופולרית יותר.

למרות שהסדרה הקלאסית נזכרת בחיבה בידי מעריצים מדור מסוים, הסדרה החדשה כבר פופולרית באופן עקבי הרבה יותר, והיא בדרך כלל הדרמה העלילתית המדורגת במקום הגבוה ביותר בשבועות בהם היא משודרת - מלבד אופרות סבון הפופולריות תמיד.

הזיכיונות שנוצרו מתוכנית הטלוויזיה כוללות עשרות סוגים נפרדים של סדרות בת בטלוויזיה, בתסכיתי אודיו ובמדיה המודפסת.

היסטוריה

מקור

הקרדיט על יצירת התכנית בשנת 1963 ניתן מאז ומתמיד למספר אנשים, אך הבולט ואף המקובל ביותר מהם הוא המפיק סידני ניומן, שיצר גם מספר אספקטים בולטים בתכנית, כמו הטארדיס ודמותו הבסיסית של הדוקטור. דמויות בולטות נוספות שתרמו להרכבת הפאזל שנקרא 'דוקטור הו' כוללות את ראש מחלקת הדרמה דונאלד ווילסון, הכותב סי. אי. וובר, עורך התסריט דייויד ווייטייקר ומפיקת התכנית הראשונה, וריטי למברט, שהייתה האישה הראשונה בהיסטוריית ה-BBC שהחזיקה בתפקיד כה חשוב (עשרות שנים לאחר מכן, דיאלוג בפרק טבע האדם מהסדרה המחודשת יהיה מחווה ליצירת הסדרה בידיה של למברט, כאשר הדוקטור העשירי, תחת ההסוואה של בן האדם ג'ון סמית, יציג את הוריו כסידני ווריטי).

שני משתתפים בולטים בהיווצרות התכנית היו אנתוני קובורן ווואריס חוסיין, הכותב והבמאי, בהתאמה, של הפרק הראשון של הסיפור, ילדה לא ארצית, ששודר ב-23 בנובמבר 1963. הגרסה המשודרת של הפרק הייתה למעשה הגרסה השנייה שצולמה; גרסה מוקדמת יותר (שמכונה "פרק הפיילוט" בפי המעריצים) הוקלטה מספר שבועות קודם לכן, אך נדחתה ממספר סיבות. מנהלי ה-BBC הסכימו להפיק גרסה נוספת לפרק. הפרק הראשון שודר יום אחד לאחר ההתנקשות בחייו של נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, והרשת נאלצה לשדרו שוב שבוע לאחר מכן, בעקבות הפרעות באספקת החשמל בכל רחבי אנגליה ביום השידור המקורי.

צוות השחקנים הראשונים בהחלט של "דוקטור הו", יחד עם המפיקה וריטי למברט.

שני אנשים נוספים שחשובים ביצירת האווירה בתכנית הם המלחינים רון גריינר ודליה דרבישייר. גריינר הלחין את הבסיס ל'מנגינת הנושא של דוקטור הו', ודרבישייר, יחד עם הסדנא הרדיופונית של ה-BBC, הפכה אותה ליצירת אומנות חלוצית של מוזיקה אלקטרונית. מספר שינויים נעשו בשיר הנושא, אך המנגינה הבסיסית נשארה איתנה בכל חמישים השנים של דוקטור הו. שום מנגינה חלופית לא שומשה בכתוביות הפתיחה של הסדרה מעולם, מה שהופך את מנגינת הנושא הזאת לשיר הנושא הוותיק ביותר בהיסטוריית הטלוויזיה.

הפרק הראשון ששודר, ילדה לא ארצית, הציג את התגלמותו הראשונה של הדוקטור, שגולם בידי וויליאם הארטנל. לצדו, שיחקו וויליאם ראסל (שהיה ידוע ברחבי העולם על הופעתו בסדרת האקשן הרפתקאותיו של סר לנסלוט) וג'קלין היל כאיאן צ'סטרטון וברברה רייט, בהתאמה, וקרול אן פורד, בתור נכדתו של הדוקטור, סוזן פורמן. הרביעיה תייצג את צוות הבסיס של הסדרה לאורך עונתה הראשונה, ובחלק מעונתה השנייה.

הדאלקים

הדאלקים מקיפים את הדוקטור הראשון ואיאן צ'סטרטון - וכובשים את לב הקהל הבריטי.

לאחר שהפרק הראשון הציג את צוות התוכנית ואת העומד להתרחש בה, שלושת הפרקים הנותרים של ילדה לא ארצית סקרו עלילה צנועה, ובה קבוצה של אנשי מערות בזמנים הפרהיסטוריים. התוכנית החלה לבנות את מעמדה כסדרת מדע בדיוני בסיפור השני, הדאלקים, מאת טרי ניישן. הוא הציג את הדאלקים, האויבים החוזרים המזוהים ביותר עם הסדרה. הסדרה החלה למשוך אחריה אחוזי צפייה גבוהים עם הסיפור הזה, מה שגרם לפריצת ה"דאלקמאניה" ברחבי הממלכה המאוחדת, שהובילה ליצירת צעצועים בדמותם של הדאלקים, כתיבת הספר הראשון המבוסס על הסדרה, דוקטור הו וההרפתקאה המסעירה של הדאלקים, העיבוד הקולנועי של ד"ר הו והדאלקים, ופרקי המשך רבים, החל מפלישת הדאלקים לכדור הארץ.

שינויים מוקדמים בצוות

פלישת הדאלקים לכדור הארץ היה בולט גם בכך שהציג את שינוי הצוות הראשון בסדרה. קרול אן פורד עזבה את התכנית. היא הוחלפה בשבוע שלאחר מכן על ידי מורין אובריאן בתור ויקי, שעיצבה את בסיס המלווים המתחלפים של הדוקטור. שני השחקנים המקוריים האחרים, וויליאם ראסל וג'קלין היל, עזבו את התכנית מספר חודשים מאוחר יותר בסיום הסיפור הבריחה, ופינו את הדרך למלווה החדש, סטיבן טיילור, המגולם בידי פיטר פרבס. במהלך השנים, אורך ה'שירות' של מלווים שונים נע בין מספר שבועות (כשחלק מהם הוגדרו כמלווים לאחר שבוע בלבד מהופעתם הראשונה), למספר שנים. מספר שחקנים אף חזרו לגלם את דמותם מספר עשורים לאחר פרישתם מהתוכנית (הבולטת ביותר היא אליזבת סליידן בתפקיד שרה ג'יין סמית).

שינוי זהות

נקודת הציון המשמעותית הבאה בסדרה קרתה בשנת 1966 כאשר השחקן שגילם את דמותו של הדוקטור הראשון, וויליאם הארטנל, עזב את הסדרה. במקום להציג דמות ראשית חדשה, להחליף את הארטנל בלי שום הסבר (דבר שיקרה מספר שנים מאוחר יותר בקומדיית המצבים האמריקאית סמנת'ה כאשר הכותבים יאלצו לשכתב את הדמות הראשית הגברית) או פשוט לבטל את התכנית, המפיקים, עם עזרה מסידני ניומן, בחרו להעניק לדוקטור יכולת התחדשות, שתאפשר לו "להחליף את פניו" לפניו של אחר כאשר הוא פצוע או גוסס (אם כי גם שנים לאחר מכן הגבולות של יכולת זו לא ינומקו). זה הוביל למעבר הדרמטי - והמצליח - לפטריק טרוטון כדוקטור השני בסוף הסיפור הכוכב העשירי, סיפור שהיה בולט בזכות עצמו בכך שהציג את האויבים השניים הכי מזוהים עם הסדרה, הסייברמנים.

הדוקטור הראשון מתחדש, מתוך הכוכב העשירי.

ניסיון נוסף לשנות את זהות הדוקטור נעשה בשנת 1970, עם הצגתו של השחקן הקומי ג'ון פרטווי בתור הדוקטור השלישי, שינוי שהביא איתו גם את מעבר הסדרה לשידור בצבע. שוב, השינוי הצליח ודוקטור הו המשיכה לבסס את מעמדה כנכס בריטי, למרות שנותרה כמעט לא מוכרת לקהל האמריקאי.

ספרי טארגט

בשנת 1973, ספרי טארגט הוציאו לאור מחדש שלישיית ספרים מאמצע שנות ה-60', שנכתבו בעקבות סיפורי טלוויזיה מאותה התקופה, והחל משנת 1974, החלו להוציא לאור גם ספרים שנכתבו על ידם. בתקופה שלפני מקלטי הוידאו הביתיים והשחרורים הפרסומיים על סרטי הפילם וה-DVD, ובתקופה בה שידורים חוזרים של פרקים מוקלטים היו נדירים ופרקים רבים נחשבו לאבודים, ליין הספרים של טארגט נהיה מבוקש והפך לאספקט מוערך בזיכיון הגובר של דוקטור הו; ספרי הסדרה יודפסו עד אמצע שנות ה-90'. מאפיין ייחודי של ספרי טארגט (ולמעשה קיים היה עוד בספרים של פרדריק מולר) הוא שרוב הספרים נכתבו על ידי כותב הפרק עצמו או על ידי אדם עם קשר חזק להפקת הפרק הזה, כמו בארי לטס, טרנס דיקס, דייויד ווייטייקר וכו'. כל אלה החזיקו במשרות עריכת תסריט או הפקה בתכנית. בסוף שנות ה-70', תריסר מספרי טארגט הודפסו מחדש בגרסה אמריקאית על ידי ספרי פינאקל, והציגו הקדמה שנכתבה על ידי כותב המדע הבדיוני האמריקאי האלם אליסון, שהוסיף היבט יוקרתי לתוכנית כשמיקם אותה במקום גבוה יותר מסטאר טרק על פי הערכתו.

שנות טום בייקר

התוכנית המשיכה דרך שנות ה-70',כאשר טום בייקר קיבל את תפקיד הדוקטור הרביעי בשנת 1974. בייקר נהיה לשחקן הידוע ביותר, ואף המוערך ביותר של הסדרה המקורית. זה נבע מהתחלת שידור הסדרה באופן תכוף יותר, החל מתקופת כהונתו. הוא היה השחקן ה"צעיר" הראשון ששיחק את הדוקטור הכי הרבה זמן עד כה. אחרים החשיבו את הדוקטור השמיני לזה שכיהן בתקופה הארוכה ביותר, אך לזה לא היו בכלל הופעות טלוויזיוניות. לקראת סיום תקופתו של טום בייקר, רשת ה-BBC החליטה ליצור סדרת בת לתכנית, K9 וחבריו, אך לזאת מעולם לא הופק אף פרק מעבר לפרק הפיילוט שלה, חברה הטוב ביותר של נערה.

הדוקטור הרביעי - חובב של סוכריות גומי ואחוזי צפייה.

הניסיונות המוקדמים לשידור הסדרה בארצות הברית נעשו בצורה גרועה למדי, וחלקם אף כללו קריינות המסבירה את המתרחש בפרק. אולם, בסוף שנות ה-70', שירות השידור הלאומי עיגן היטב את הסדרה בידיו, ושידר אותה בשלושת העשורים הבאים, והחל משנת 2005, גם את הסדרה המחודשת.

תקופת ג'ון נייתן-טרנר

פיטר דייויסון החליף את בייקר בשנת 1981 בתור הדוקטור החמישי עם מפיק חדש (שהצטרף לתכנית בעונה הקודמת), ג'ון נייתן טרנר. כשהוא בן רק עשרים ותשע שנים בעת ליהוקו, דייוסון היה, עד ליהוקו של מאט סמית בתור הדוקטור האחד עשר בשנת 2009, השחקן הצעיר ביותר שאי פעם גילם את הדוקטור. צוות הטארדיס של הדוקטור החמישי הפך צעיר יותר באופן משמעותי, והציג את המוות הראשון של מלווה ותיק כאשר אדריק מת בסוף הסיפור כדור הארץ מזדעזע. שתי מלוות ותיקות פחות מתו מוקדם יותר בסיפור אחד, תוכנית העל של הדאלקים, אך הן לא היו בסדרה יותר ממספר שבועות; אדריק היה חלק מהסדרה קצת יותר משנה.

פגישת מחזור! (מתוך חמשת הדוקטורים)

העידן של דייויסון התאפיין בניסיונות של ה-BBC לבדוק מה יקרה אם טווחי שידור הפרקים ישתנו משמעותית. הסדרה שודרה כעת פעמיים בשבוע, בשעות הערב, בניגוד לשידוריה הקודמים ביום שבת בצהריים. בתחילה, נראה שהניסיון צלח. אחוזי הצפייה של דייויסון הושוו ואף עקפו את האחוזים של תקופת בייקר. במהלך תקופתו של דייויסון חגגה הסדרה את יום השנה העשרים שלה, עם פרק ארוך מהרגיל ובעל חלק אחד, חמשת הדוקטורים. הפרק הציג את כל השחקנים שגילמו את דמותו של הדוקטור עד עתה (למרות שהארטנל ובייקר הוצגו לזמן קצר לבד).

קולין בייקר החליף את דייויסון בתור הדוקטור השישי בשנת 1984. ה-BBC החליטו להתעסק עם את משבצת השידור של התכנית בשנית, והפכו את הפרקים בעלי עשרים וחמש הדקות הרגילים לפרקים בעלי ארבעים וחמש דקות. נייתן-טרנר התעסק גם עם עיצוב דמותו של הדוקטור, בכוונה להמאיס את הדוקטור השישי על הצופים ולשנות את הדינמיקה שלו. אף אחד מהניסויים הללו לא צלחו. תקופתו של קולין בייקר היוותה מכשול רציני בהישרדות התכנית כאשר ה-BBC, בעקבות אחוזי צפייה נמוכים, הכריזה שהיא מבטלת את הסדרה בשנת 1985, אחרי עונתה ה-22. בעקבות הפגנות מעריצים מיידיות, ההחלטה הומרה להפסקת שידור הסדרה לשמונה עשר חודשים. במהלך ההפסקה, המעריצים ניסו להחזיר את הסדרה למסך במהירות האפשרית. מאמציהם כללו הקלטת שידור רדיו בשם "דוקטור במצוקה" על ידי חברי הצוות. BBC רדיו ניסתה למלא את החלל שנוצר על ידי הפקת "סיפור הרדיו" הראשון של הסדרה, החלקה לאחור, בכיכובו של קולין בייקר.

הסדרה חזרה בשנת 1986 עם סיפור מטריה המתפרש על עונה שלמה, משפטו של אדון זמן, אבל עם הפחתה משמעותית בזמן האוויר שלה. ארבעה עשר פרקים הוקצו לעונה, יותר מהשלושה עשר של העונה הקודמת, אך אורך הפרקים חזר לפרקי עשרים וחמש דקות. זמן השידור של העונה הזאת קוצץ כמעט בחצי מזה של העונות הקודמות.

סופה של תקופה

למרות שחזרתה של הסדרה לעונתה העשרים ושלישית זכתה לדירוגים מספיקים על מנת שה-BBC תחזיר את הסדרה לעונתה העשרים ורביעית, הוחלט לא לחדש את החוזה של קולין בייקר בתור הדוקטור, וזה הפסיד את התפקיד לסילבסטר מק'קוי שקיבל את תפקיד הדוקטור השביעי בשנת 1987.

התכנית שרדה את הפסקת השידורים, אך מעולם לא הצליחה להשיג אחוזי צפייה מספיקים להישרדות ממושכת, והובסה פעם אחר פעם על ידי הסדרה קורוניישן סטריט. לקראת הסוף, אחוזי הצפייה שלה כללו בקושי שלושה מיליון צופים, אחוזים נמוכים באופן מוגזם כמעט ביחס לאלה של תקופת בייקר, שהגיעו בתקופת השיא לאחד עשר מיליון צופים.

הצד האפל של הדוקטור - פרי יצירתם של ג'ון נייתן טרנר ואנדרו קרטמל.

ניסיונות לרענן את הסדרה המזדקנת נעשו על ידי ניסוי להפוך את דמותו של הדוקטור לאפלה יותר דרך מה שנקרא מאוחר יותר "תוכנית העל של קרטמל" (שנקראת על שם עורך התסריט דאז אנדרו קרטמל), ועל ידי הצגתה של אייס, מלווה עם איכויות שלא נראו מעולם אצל עוזר טלוויזיוני.

באותה שנה בה מק'קוי השתלט על התפקיד, סרט עצמאי בהפקת מעריצים, מלחמה, שוחרר. בעזרת ניצול של פרצה ברישיון המאפשרת לדמויות אחרות מהדוקטור להילקח מיוצריהם, הסרט הציג את ג'ון בנטון, והיה הבסיס למה שיהפוך מאוחר יותר לסדרה של הפקות מעריצים שיעזרו לשמר את העולם של דוקטור הו בחיים גם לאחר 1989.

במהלך תקופתו של מק'קוי, הסדרה חגגה את יום השנה העשרים וחמש שלה על מסך הטלוויזיה. אחת מסיפורי השנה הזו, זכרם של הדאלקים, ראתה את חזרתו של הדוקטור לטוטר ליין 76, שם הסדרה החלה 25 שנה לפני כן.

לאחר ההפקה של העונה העשרים ושישית, נייתן טרנר הבין שהסדרה לא תחזור לעונה עשרים ושביעית. לאחר שמק'קוי כבר הקליט מונולוג סיום, הפרק האחרון - החלק השלישי של הפרק בעל השם האירוני, הישרדות - שודר ב-6 בדצמבר 1989, והביא לסגירתו של מרתון בן עשרים ושש שנים. משרד ההפקה של דוקטור הו נסגר בקיץ הבא.

מעולם לא הובהר האם ה-BBC באמת "ביטלה" את הסדרה בשנת 1989, או האם היא פשוט שמה אותה בהמתנה. אחת מהראשונים לציין שהסדרה באמת נגמרה הייתה חברת הצוות הראשי סופי אלדרד בדוקומנטרי יותר משלושים שנה בטארדיס.

"המסע במדבר"

סופה של ההפקה הפעילה הוכרזה רשמית בשנת 1990. משרד ההפקה של דוקטור הו נסגר. ה-BBC מעולם לא ביטלה רשמית את התכנית. היא פשוט לא הפיקה פרקים חדשים. זה הוביל לעבודת הפקה חובבנית של סדרות בת. אלה כללו את ההפקה הראשונה של ספרות ארוכת טווח (סדרת ההרפתקאות החדשות של וירג'ין). ספרי טארגט עבדו ביעף על עיבוד כל הסיפורים הטלוויזיונים הזמינים בתקופה לספרים. מספר הפקות עצמאיות עם דמויות ומפלצות מהסדרה נעשו, אך מעולם לא הציגו את הדוקטור עצמו. רבים מהשחקנים, הכותבים והבמאים שלהן יהפכו מעורבים בסדרה המחודשת של דוקטור הו מאוחר יותר, כולל ניקולס בריגס ומארק גייטיס. בשנת 1993, ה-BBC הפיק, לא בלב שלם, סרט קצר לציון יום השנה השלושים לסדרה. בתחילה, תוכנן ליצור סרט עם מספר דוקטורים בשם המימד האפל, אך זה בוטל במהרה ובמקומו הופק סרט בעל תקציב נמוך בשם יקומים בזמן, ששודר כחלק מיום "ילדים במצוקה" של ה-BBC.

מבחינת ספרות מקורית, ההרפתקאות החדשות של וירג'ין המשיכה מהנקודה בה הישרדות הפסיקה. במשך חמשת השנים הבאות היא הרחיבה את עולמו של הדוקטור השביעי למימדים עצומים, ודוקטור הו, בכך שהציגה סיפורים עם קו עלילתי בוגר יותר ממה שניתן היה להציג בטלוויזיה בזמן צפיית השיא. הספרים הציגו גם את דמותה של ברניס סאמרפילד, שהייתה מלוותו של הדוקטור עוד מרגע הצגתה. במהלך השנים היא בנתה לעצמה זיכיון כמעט עצמאי משלה, שממשיך עד היום. וירג'ין הציגו סדרת ספרים נוספת בשם ההרפתקאות האבודות של וירג'ין, שהציגה דוקטורים מהעבר. אחת מהנובלות של ההרפתקאות החדשות, "סחורות פגומות", נכתבה בידי כותב צעיר שיקח מאוחר יותר את אחד מהחלקים הגדולים ביותר בדוקטור הו - ראסל טי דייויס. מפיק עתידי נוסף של הסדרה, סטיבן מופאט, כתב סיפורים קצרים לליין הסיפורת השלישי של דוקטור הו, דקאלוגי וירג'ין. בערך באותו הזמן, מופאט גם כתב את פרק הטלוויזיה הפארודי הראשון שלו, מערכון קצר בשם הקללה של מוות קטלני. הפרק שודר בתור מאסף תרומות לקומיק רליף וכיכבו בו רואן אטקינסון, ריצ'רד אי גרנט, ג'ים ברודבנט, יו גרנט וג'ואנה לומלי בתור ההתגלמויות התשיעית עד השלוש עשרה של הדוקטור.

איפוס מוטעה

"תקופת המעבר הראשונה" של הסדרה בטלוויזיה הסתיימה בשנת 1996 עם הניסיון לשדר עונה חדשה לסדרה בהפקה אמריקאית-בריטית משותפת. חברת פוקס הפיקה סרט טלוויזיה, דוקטור הו, בכיכובו של סילבסטר מק'קוי שמעביר את תפקידו לפול מקגאן, בתפקיד הדוקטור השמיני. הסרט לא היה אתחול או בניית מקור חדש לסדרה, הוא היה פשוט המשך של הסדרה המקורית. למרות שהסרט הצליח בממלכה המאוחדת, הסרט לא השיג דירוגים מספיקים כדי שהאמריקאים יפיקו ממנו עונה חדשה. בריאיון מאוחר יותר עם מאחורי הקלעים של דוקטור הו, מק'קוי הניח שהסרט לא הצליח בארצות הברית בעיקר בגלל שהקהל האמריקאי לא מכיר את ההיסטוריה של הדוקטור הו, ולכן ייתכן מאוד שהחלק הראשון של הסרט, שעסק כולו בקונספט ההתחדשות, בלבל את הקהל.

חזרה אל המסך

תקופת "הסדרה המקורית" נגמרה על פי רוב לאחר סרט הטלוויזיה בשנת 1996. שמונה השנים הבאות לא ישויכו לשום תקופה בהיסטוריית הסדרה. למרות זאת, הסדרה תחזור למסכים בשנת 2005 בכיכובו של כריסטופר אקלסטון בתור הדוקטור התשיעי ובילי פייפר בתור מלוותו, רוז טיילר. ה'סדרה החדשה' הזו תזכה להצלחה עצומה בקרב צופי הממלכה המאוחדת ועד מהרה גם בקרב צופי העולם, ותזכה לכינוי המכליל "הסדרה המחודשת". באופן הגיוני, הסדרה המחודשת הציגה את העולם של דוקטור הו לעשרות מיליוני צופים חדשים, ופתחה את הדלת גם למעריצים צעירים ונלהבים שמעוניינים לצפות בסדרה ששודרה גם ארבעים שנה לפני שנולדו. 

החזרה המנצחת

בשנת 2003, לכבוד יום השנה ה-40, ה-BBC שחרר את תוכנית הרשת בת ששת החלקים צרחת השאלקה, בה ריצ'רד אי גרנט הוצג כדוקטור התשיעי. אף שיועד להיות המשך "רשמי" לסדרת הטלוויזיה, הגרסה הזו של הדמות נדחקה במהרה לסטטוס מחוץ לקאנון עם תחיית הסדרה ב-2005. ה-BBC הדהימה מעריצים בהכרזתה כי למשרד ההפקה הוולשי שלו, BBC wales, ניתנה ההוראה להפיק עונה חדשה לגמרי של דוקטור הו. הסדרה תופק בידי ראסל טי דייויס וג'ולי גארדנר. דייויס, מאז הימים שכתב פרוזת דוקטור הו עבור ספרי וירג'ין, המשיך מאז ליצירת הסדרה עטורת השבחים, הכי גאים שיש.

בחודשים הבאים, פרטים מהסדרה החדשה שוחררו. מעריצים עדיין תהו אם הסדרה החדשה תהיה המשך של הסדרה המקורית (העונה ה-27), או יצירה מחדש של הסדרה (כמו שקרה לאחרונה והשפיע רבות עם בטלסטאר גלקטיקה). האם הסרט עם פול מקגאן או צרחת השאלקה ייחשבו? הייתה מחלוקת ראשונית כשזמרת הפופ בילי פייפר לוהקה בתור המלווה החדשה. לוגו הסדרה החדשה הרגיז חלק מהמעריצים; BBC News דיווחו שחלק מצוות ההפקה קיבל איומים על חייו בעקבות הנושא.

החלטת ה-BBC לאפס את מספור הסדרה בעונה 1 ב-2005 הניעה את הוויכוח אם התוכנית החדשה תהיה המשך לקלאסית. ה-BBC ציין שזו החלטה מסחרית לחלוטין, וחלק מהאסטרטגיה הכוללת לא להרחיק מעריצים חדשים בהצעה שיצטרכו להכיר 26 שנים של סיפור רקע.

דוקטור הו חזרה לטלוויזיה באביב 2005. כריסטופר אקלסטון לקח את מקום הדוקטור התשיעי אחרי פול מקגאן. אחרי אי וודאות ראשונית, נקבע במהרה שהסדרה המחודשת תהיה המשך של המקורית. הפרקים החדשים החזירו את דוקטור הו לרמות פופולאריות שלא נראו מאז שנות השבעים, וזכו בפרסים שהסדרה המקורית מעולם לא ראתה. התקופה הקצרה של אקלסטון סימנה את חזרת כממ"א, האוטונים, התודעה הנסטינית, הדאלקים וקיסר הדאלקים לטלוויזיה, והציגה את ג'ק הארקנס, שייהפך לדמות חוזרת במהלך תקופת ראסל טי דייויס. במרץ 2006, הסדרה החדשה שודרה לראשונה בארה"ב בערוץ המדע הבדיוני. הקהל קיבל בחיבה את הסדרה החדשה, בפרט עם הפיכתה של רוז טיילר שמגולמת בידי בילי פייפר לאחת מהמלוות הפופולריות ביותר בדוקטור הו.

התוכנית כשלה קלות עם ההכרזה, ימים ספורים לאחר הבכורה, שאקלסטון עוזב לאחר עונה בודדה. ה-BBC התנצל מאוחר יותר על תזמון ההודעה. תחילת התקופה של מחליפו, הדוקטור העשירי של דיוויד טננט, נשלטה בידי מערכת היחסים בין הדוקטור לרוז טיילר, קשר אפילו חזק יותר ממערכת היחסים של מדריך וחניכה בין הדוקטור השביעי ואייס. התקופה של טננט סימנה גם את חזרת שרה ג'יין סמית בפגישת מחזור, הפרק הזכור ביותר כזה שאישר אחת ולתמיד שהסדרה המחודשת היא המשך ישיר של הקלאסית. אישור נוסף לכך ניתן בספיישל ילדים במצוקה התרסקות בזמן שבו פיטר דייויסון חזר לגלם את תפקידו כדוקטור החמישי.

התקופה של טננט הראתה גם את ההצגה מחדש של הסייברמן, אף על פי שהם מעולם מקביל. בנושא זה, הסדרה החלה להעמיק ברעיון היקומים המרובים בעליית הסייברמנים, נושא שישלוט בפרקי סוף עונה 4 ב-2008.

מאז חזרת התוכנית לטלוויזיה, דוקטור הו הפכה למותג גדול. נוצרו ממנה שתי סדרות בת שהצליחו במהירות: [[טורצ'ווד (סדרה)|טורצ'ווד] והרפתקאות שרה ג'יין; שתיהן התמקדו בהרפתקאות מלווים לשעבר. יש גם סדרת בת נוספת, שלא שייכת ל-BBC כלל, K-9. שתי סדרות תיעודיות הושקו עם חזרת דוקטור הו: מאחורי הקלעים של דוקטור הו (2005-2011), ולגמרי דוקטור הו (2006-2007). הסדרה האחרונה הפיקה גם את סיפור הטלוויזיה המונפש הראשון של דוקטור הו, המסע האינסופי, ששודר ב-2007 ובו היה טננט. סיפור מונפש נוסף, ארץ החלומות, שודר ב-2009.

עידן טננט סימן גם את תחילתה של מסורת, בסוף 2005: ספיישל חג המולד של דוקטור הו, פרק באווירת חג המשודר בנפרד מהעונה. נכון לסוף 2012, שודרו 8 ספיישלים של חג המולד. הסדרה תרמה גם מספר פרקים קצרים, כמו התרסקות בזמן הנ"ל לגיוס כספים לילדים במצוקה ובנשפי ה-BBC, הפרק מוזיקת הכדורים.

סוף עונה 4 ב-2008, שקישר יחד את כל ארבע העונות והציג את חזרת רוז ומלווים אחרים, הביא לדוקטור הו את אחוזי הצפייה הגבוהים ביותר מזה קרוב ל-30 שנה. בהמשך היה ספיישל חג המולד של 2008, הדוקטור הבא, שכלל סצנה - הראשונה מסוגה - שבה נראו כל עשרת הדוקטורים, כולל הדוקטור השמיני הנתון לוויכוח של פול מקגאן, ובכך אישר בוודאות את היותו של הדוקטור השמיני חלק מההיסטוריה האישית של הדוקטור.

המפנה

השנה 2009 הייתה שנת מפנה עבור דוקטור הו. לסדרה היו רק ארבעה פרקים, ששודרו כספיישלים באפריל, נובמבר, חג המולד וערב השנה החדשה 2010. הספיישלים האלה וסיפור מונפש, ארץ החלומות, סימנו את ההופעה הסופית של דיוויד טננט כדוקטור העשירי. החלטת התוכנית לקחת הפסקה לאחר עונה 4 הייתה, לפי הספר של דיוויס אגדת הכותב, מתוכננת עוד מהשנה הראשונה של טננט. דיוויס יצר את ההפסקה כדי לרכך את המעבר בין תקופתו כמנהל הסדרה לבין זו של סטיבן מופאט, שאותו הזמין להחליף אותו כמפיק וכותב ראשי כשהסדרה חזרה לשידור שבועי ב-2010. טננט ניצל את ההפסקה כדי להופיע בהפקת הבמה המפורסמת המלט לצד הסמל של סטאר טרק, פטריק סטיוארט, שאותה חלק מהמדיה ייחסו בשגגה כסיבה להפסקה.

ההכרזה על שנת הפער לוותה בהכרזה שדיוויס וגרדנר יפרשו מתפקידם כמפיקי התוכנית לאחר הספיישלים. מופאט, שזכה בפרס הוגו שלוש שנים ברציפות עבור התסריטים שלו לדוקטור הו, הוכרז כמפיק והכותב הראשי החדש. מונו כמפיקים גם פירס ווגנר ובת' וויליס.

הדיון האם טננט יישאר בסדרה היה נושא לוהט במדיה הבריטית במרבית 2008. באוקטובר טננט, בשעה שקיבל את פרס הטלוויזיה הלאומית עבור השחקן האהוב, הכריז שיעזוב את תפקידו לאחר הספיישלים. אחרי חודשים של השערות, הוכרז בשלישי בינואר 2009 כי מאט סמית בן ה-26 יצטרף לסדרה ב-2010 בתור הדוקטור האחד עשר. בכך הוא שבר את השיא של פיטר דייויסון לדוקטור הצעיר ביותר.

סוף עונה 4 ותחילת הספיישלים סימנה "חילופי משמרות" לשידורים של הסדרה בארה"ב ובקנדה. בארה"ב, ערוץ המדע הבדיוני ויתר על זכויות שידור הבכורה לטובת BBC אמריקה. בקנדה הטיפול השנוי במחלוקת בסדרה (ירידת העניין של הרשת בסדרה ועריכה הרסנית של סוף עונה 4 עבור פרסומות) של CBC, תאגיד השידור הקנדי, נגמר בפתאומיות כשערוץ Space אימץ את הסדרה. שניהם החלו את שידורי הסדרה בהדוקטור הבא באביב 2009 והכריזו שישדרו את הסדרה באופן שבועי ב-2010.

הספיישל הראשון של שנת הפער, כוכב המתים שודר בחג הפסחא של 2009. זה היה הפרק הראשון של דוקטור הו ששודר ב-HD - הפרדה גבוהה - ולאחר מכן הפרק הראשון שיצא בגרסת בלו-ריי.

במקביל, עונה 3 של טורצ'ווד יצאה ביולי 2009, כעת בBBC1, אבל בפורמט שונה: סיפור אחד בן חמישה חלקים, שזכה לשבחי הביקורות, בשם ילדי כדור הארץ. העונה שודר וזכתה לביקורות משבחות ודירוגי צפייה גבוהים גם ב-BBC אמריקה וב-Space. הרפתקאות שרה ג'יין החלה את עונתה השלישית באוקטובר 2009, עם דיווייד טננט בתור הדוקטור בשני פרקים. גם ב-K-9, סדרת הבת שלא מטעם ה-BBC, התקדמה ההפקה במהלך השנה.

הספיישל השני של שנת הפער, מימי המאדים שודר בנובמבר 2009, והרפתקאה מונפשת, ארץ החלומות, שודרה בחלקים בשירות הכפתור האדום של ה-BBC לפני ששודרה כתוכנית אחת ב-BBC עצמו.

במהלך עונת החגים, טננט הופיע כדוקטור בסדרת סרטונים לקידום מכירות עבור ה-BBC. לבסוף, עידן הדוקטור העשירי הסתיים בספיישל בשני חלקים סוף הזמן. החלק הראשון שודר ב-25 בדצמבר 2009 והסוף, בו דיוויד טננט העביר את התפקיד למאט סמית, שודר ב-1 בינואר 2010.

האדם החדש

הפקת הפרקים הראשונים של מאט סמית החלה ביולי 2009. בין הכותבים שגויסו לעונה החדשה היו ריצ'רד קרטיס (אחד היוצרים של הפתן השחור וכותב ארבע חתונות ולוויה אחת) וטובי ווייטהאוס (יוצר להיות אנושי). היו שמועות שכותב הפנטזיה המפורסם, ניל גיימן, יהיה מעורב בעונות החדשות. השמועות האלו הוכחו כנכונות; הוא כתב את אשת הדוקטור בעונה 6. מייקל מורקוק, עוד סופר פנטזיה מפורסם, הכריז שהוא כותב פרוזת דוקטור הו שיפורסם ב-2010.

תחרות קטנה לסמית הגיעה בינואר 2010 כשהשידורים, לא מטעם ה-BBC, של הסדרה K-9 החלו בחלקים מאירופה. בריטניה, שראתה קדימון לפרק הראשון בליל כל הקדושים 2009, צפתה בפתיחת העונה בערוץ Disney XD ב-3 באפריל 2010, כמה שעות לפני תחילת העונה החמישית.

אחרי חודשים של פרסום אינטנסיבי, תקופת מאט סמית/הדוקטור האחד עשר החלה רשמית ב-3 באפריל 2010 בשידור השעה האחת עשרה ב-BBC1. במופע של תמיכה בינלאומית בסדרה, שידורים בארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד נקבעו בהפרש שבועות ספורים, הפעם הראשונה בה שידורי השווקים הבינלאומיים הגדולים ביותר של הסדרה חפפו בצורה כזו.

העונה החמישית שודרה במשך 13 שבועות, והסתיימה בהמפץ הגדול ב-26 ביוני 2010. לפני שהפרק הראשון של עונה 5 שודר, ה-BBC הכריז על קביעת ספיישל חג מולד ל-2010, ועונה שישית של הסדרה המחודשת נקבעה לתחילת הפקה באותו קיץ עבור שידור ב-2011.

עונה 6 שודרה בשני חלקים: החלק הראשון שודר באביב, ושאר הפרקים בסתיו. ה-BBC טען שהפיצול נועד להתאים לעלילה העונתית עם קליף האנגר באמצע העונה, כשהעלילה היא גילוי הזהות של ריבר סונג. נאמר שסטיבן מופאט ביקש את הפיצול.

גם עונה 7 שודרה בשני חלקים, אף על פי שהפעם החלק הראשון שודר בסתיו והשני באביב, עם ספיישל חג המולד ביניהם. השידור החל בספטמבר 2012 (תלוי בארץ), עם מקלטם של הדאלקים, והסתיים ב-18 במאי 2013 עם פרק סוף העונה, השם של הדוקטור.

התכנון לקראת ספיישל 50 השנים לסדרה החל במאי 2012, והוא ישודר ב-23 בנובמבר 2013. סביב הספיישל מתוכננות חגיגות כלל עולמיות לכבוד 50 השנים לסדרה.

המשכיות

מחלוקת נפוצה בקרב מעריצי ומפיקי הסדרה היא אם חלק גדול מהמשיכה של הדוקטור נובעת מהמקורות החייזריים המסתוריים שלו. למרות שבמשך העשורים נחשפו כמה פרטים על הרקע של הדוקטור - שהוא אדון זמן, שהוא מגאליפריי, ואחרים - הכותבים תמיד חתרו להשאיר תחושה מסוימת של מסתורין ולשמר את השאלה הנצחית, דוקטור הו?. סיפור הרקע הזה לא תוכנן בקשיחות מההתחלה, אלא התפתח בהדרגה ואקראיות לאורך השנים, כתוצאה מעבודת כותבים ומפיקים רבים.

מן הסתם, זה הוביל לבעיות המשכיות. דמויות כמו הנזיר תויגו רטרואקטיבית כאדוני זמן, היסטוריות מוקדמות של גזעים כמו הדאלקים שוכתבו, וכך הלאה. יצירתו של סיפור רקע מפורט הוביל גם לביקורת שיותר מדי מידע על הדוקטור מגביל את יכולות היצירתיות ותחושת המסתורין. כמה סיפורים בתקופת הדוקטור השביעי, חלק מתוכנית העל של קרטמל, היו אמורים להתמודד עם העניין בהצעה שרוב מה שידוע על הדוקטור מוטעה, והוא דמות עוצמתית ומסתורית בהרבה משנחשב קודם לכן. גם בסצנה שלא שודרה מזכרם של הדאלקים ובהמשך נקמת כסף מצוין (בציטוט שנחתך בעריכה מזכרם של הדאלקים) שהדוקטור "הוא יותר מאשר סתם אדון זמן". עם זאת, השעיית הסדרה ב-1989 גרמה לכך שאף אחד מהרמזים האלו לא נפתר מעולם, לפחות לא על מסך הטלוויזיה. פרוזת ההרפתקאות של וירג'ין, Lungbarrow, פתרה את הרמזים והסבירה את מקור הדוקטור. עם זאת, לא כל המעריצים רואים את הפרוזות כחלק מהקאנון, ולא מקבלים את הפרטים שנחשפו בספר זה.

סרט הטלוויזיה יצר אפילו יותר אי ודאות בנוגע לדמות, בכך שחשף שלדוקטור יש אם אנושית ושהוא זוכר את אביו. אולם, נראה שמעריצים הוטרדו יותר מכך שהדוקטור נישק את ד"ר גרייס האלווי, ובכך שבר את הטאבו ארוך השנים של הסדרה על קשר רומנטי בין הדוקטור למלוות שלו.

הגילוי בסרט הטלוויזיה ב-1996 שהדוקטור חצי אנושי נחשב לעתים קרובות כבעיית המשכיות מאחר והדוקטור נחשב לרוב כאדון זמן מלא, ובכך גרם למעריצים לנסות למצוא הסברים אחרים לסיבה שבגללה הדוקטור טען שהוא חצי אנושי.

בעוד שחלק מהמעריצים רואים חוסר עקביות כבעיה, אחרים רואים את זה כמקור לעניין או הומור - גישה שהוצגה בספר המדריך של אי עקביות. הסבר נפוץ של מעריצים הוא שביקום שבו נוסעים בזמן סביר שיהיו הרבה מקרים של אי עקביות בהיסטוריה.

הסדרה המחודשת התמודדה עם הנושא ישירות באמירה ש"הזמן בזרימה" ומלבד מספר נקודות קבועות בזמן, כמעט הכל יכול להשתנות. לאחרונה, כמה פירושי מעריצים לסוף עונה 5, המפץ הגדול, הציעו את האפשרות של אתחול מוחלט של ההמשכיות בדוקטור הו, אבל יש גם ראיות מנוגדות לתיאוריה זו.

יש השערות רבות של מעריצים באשר לאיזה חלקים בדיוק של סדרת הטלוויזיה, הפרוזות, תסכיתי הרדיו ומקורות אחרים נחשבים לקאנון. העניין נעשה מורכב אפילו יותר בהתחשב בעובדה שלפחות פרוזה אחת, סיפור קצר, חוברת קומיקס, ותסכית עובדו לסדרת הטלוויזיה. בנוסף, האירועים של לפחות פרוזה אחת אוזכרו על המסך. באשר ל-BBC, הם מעולם לא הוציאו הודעה חד משמעית באשר למה נחשב לקאנון. לכן, דוקטור הו עומד בניגוד מוחלט לקאנונים הרשמיים של מסע בין כוכבים, מלחמת הכוכבים, הארי פוטר, שר הטבעות - ואכן, רוב היקומים הבדיוניים האחרים.

דוקטור מי?

כשהסדרה מתחילה, שום דבר לא ידוע על הדוקטור, אפילו לא השם שלו. בסיפור הראשון אי פעם, ילדה לא ארצית, שני מורים מבית הספר קואל היל בלונדון, ברברה רייט ואיאן צ'סטרטון, נעשים סקרנים בקשר לאחת התלמידות שלהם, סוזן פורמן, שמציגה אינטילגנציה גבוהה וידע מתקדם, אך מוזר ולא אחיד. הם עוקבים אחריה למגרש גרוטאות בטוטר ליין 76, שם הם נתקלים בזקן מוזר ושומעים את הקול של סוזן ממה שנראה כתיבת טלפון משטרתית. כשהם מתעקשים להידחף פנימה, השניים מגלים שהמעטה החיצוני הוא בעצם הסוואה למימדים השונים בתוך הטארדיס.

סוזן קוראת לאיש הזקן "סבא", אבל הוא פשוט קורא לעצמו הדוקטור. כשהוא מודאג שאיאן וברברה יודיעו לרשויות המקומיות על מה שראו, הוא חוטף אותם משם למקום אחר בזמן ובחלל.

בפרק הראשון, איאן פונה לדוקטור כ"דוקטור פורמן", מאחר ובמגרש הגרוטאות בו הוא נמצא יש שלט של "I.M. פורמן". כשאיאן פונה אליו בשם זה בפרק הבא, אדון הזמן משיב "אה? דוקטור מי? על מה הוא מדבר?" מאוחר יותר, כשאיאן מבין ש"פורמן" זה לא השם שלו, הוא שואל את ברברה, "מי הוא? דוקטור מי?". למרות שצוין כ"דוקטור הו" בכתוביות הסיום במשך קרוב לעשרים שנה, הדוקטור לעולם לא נקרא באמת בשם זה בסדרה, מלבד הבדיחה הקבועה של "דוקטור מי?" (דוקטור הו). למשל, בפרק חמשת הדוקטורים, כשדמות אחת מתייחסת אליו כ"הדוקטור", דמות אחרת שואלת "מי?". יוצא הכלל האמיתי היחיד היה המחשב ווטא"ן, בסיפור מכונות המלחמה, שפקד "דוקטור הו דרוש".

בסיפור האקדוחנים, הדוקטור הראשון משתמש בכינוי ד"ר קליגרי. בפרק שוכני ההרים הדוקטור השני משתמש בשם "דוקטור וון וור" ("Doctor von Wer") שתרגומו מגרמנית הוא "דוקטור של מי", וחותם כ"ד"ר ה." (מהמילה הו Who) באיום מתחת למים. בסיפור הסוגר את עונה 5, הגלגל בחלל, המלווה ג'יימי מק'קרימון קורא שם הכתוב על ציוד רפואי, ואומר לצוות הגלגל שהשם של הדוקטור הוא "ג'ון סמית". הדוקטור משתמש בכינוי כמה פעמים בסדרה, ולעתים קרובות מוסיף לו את הקידומת "דוקטור". העניין המשיך עד לגלגולו העשירי, ונזכר במיוחד בקטע בסרט הטלוויזיה בשנת 1996 בו למרות שהדוקטור מחוסר הכרה, זר מוחלט, נראה שבאופן אקראי, כותב את השם ג'ון סמית על ניירות הקבלה לבית החולים של הדוקטור.

בגורם יום הדין, אדון הזמן דראקס פונה לדוקטור הרביעי בשם "תיט", קיצור ל"תטה סיגמה", שהיה הכינוי של הדוקטור באקדמיה. בסיפור זכרם של הדאלקים משנת 1988, כשהדוקטור השביעי מתבקש לחתום על מסמך, הוא כותב סימן שאלה, יוצר כרטיס ביקור עם סדרה של אותיות יווניות (או אותיות כתב של גאליפריינית עתיקה) וכותב עליו סימן שאלה. הדוקטור השמיני השתמש לפרק זמן קצר בכינוי "ד"ר בואומן" (דוקטור קשת, מילולית) בסרט הטלוויזיה. כמה אדוני זמן לעגו לדוקטור על שדבק בשם 'נחות' כמו "הדוקטור".

בספין אופים רבים של הסדרה, כמו חוברות קומיקס, ספרים, סרטים ומדיות נוספות, הדמות נקראת לעתים קרובות "דוקטור הו" (או רק "ד"ר הו") כמובן מאליו, למרות שהנוהג נפסק בשנים האחרונות. מהסיפור הראשון ועד לוגופוליס (הסיפור האחרון של עונה 18 וגם של תקופת טום בייקר) הדמות הראשית תויגה כ"דוקטור הו". מהסיפור הראשון של פיטר דייויסון, קסטרוולבה (שהיה גם הסיפור הראשון של עונה 19 (הסדרה המקורית)) ,הדמות הראשית מצוינת בפשטות כ"הדוקטור".

אחד מהכותבים לדוקטור הו, טרנס דיקס, הציע את התיאוריה ששמות של אדוני זמן הם "שוברי לסתות", ארוכים וקשים במיוחד להגייה, ולכן הדוקטור מעולם לא חשף את שמו האמיתי. עם זאת, ריבר סונג, אחת מהאנשים הבודדים אי פעם שידעו את שמו, יכלה ללחוש את זה באוזנו בפרק זמן קצר מאוד. כמה מעריצים שיערו, בהתבסס על העובדה ששמה האמיתי של אדונית הזמן רומאנה הוא רומאנדבורטרלונדר, שההברה הראשונה של שמו האמיתי של הדוקטור היא "הו". יש לציין כי, למרות שנטען לעתים קרובות ש"דוקטור הו" הוא לא השם האמיתי של הדמות, אין שום חלק בסדרה עצמה שבאמת מאשר את זה. לפחות פעם אחת הדוקטור עמד לתת שם אחרי התואר "דוקטור..." אבל נקטע באמצע. באופן מעניין, הפרוזה מטעם ה-BBC, הדוקטורים האינסופיים, מזכירה אל גאליפרייני עתיק בשם "אוהם", באנגלית OHM. כשהופכים את השם באנגלית מתקבל "WHO"-הו (מי). מקור הרעיון בטיוטות מוקדמות של שלושת הדוקטורים מאת [[[בוב בייקר]] ודייב מרטין. הדמות של אוהם הפכה לבסוף לאומגה.

מעניין לדעת כי, למרות שמדיית ספין אוף ידועה כ"ממלאת את החורים" בהיבטים שונים של הידע על "דוקטור הו" - למשל, כמה פרוזות "חשפו" את השם האמיתי של המאסטר - אף מדיה מאושרת רשמית לא ניסתה אי פעם לפתור ברצינות את חידת השם האמיתי של הדוקטור. למרות זאת היו כמה מדיות ספין אוף מוקדמות שהתייחסו ל"דוקטור הו" כשם שלו, כמובן.

במהלך תקופת מאט סמית כדוקטור האחד העשר, נחשף שהשאלה העתיקה ביותר ביקום היא "דוקטור מי?", ובהתחשב בכמה שהיו נואשים הדממה, מסדר דתי שמוקדש להריסת הדוקטור, למנוע ממנו לחשוף את שמו, ההשלכות של כך שיספר למישהו את שמו האמיתי מוכרחות להיות קטסטרופליות,לפי פרק חג המולד של שנת 2014 התשובה לשאלה תשחרר את גלפריי מי היקום המקביל אליו כל הדוקטורים הקיימים הכניסו אותו כדי שדוקטור המלחמה לא יצטרך לפוצץ את גלפריי אם הרגע. הדוקטור העשירי, שגולם בידי דיוויד טננט, ציין שיש רק סיבה אחת, פעם אחת, שבה יחשוף או יוכל לחשוף את שמו האמיתי.

בהפעמונים של ג'ון הקדוש, הדוקטור האחד העשר ביקש מקלרה לחזור על השאלה, וציין שהוא לא הבין עד כמה נהנה לשמוע אנשים שואלים אותו "דוקטור מי?".

בסוף עונה 7, השם של הדוקטור, האינטליגנציה הגדולה כמעט ומצליחה לשכנע את הדוקטור לחשוף את שמו כדי להיכנס לקבר שלו, בכך שהיא מאיימת על חבריו, אך ברגע האחרון ריבר סונג לוחשת את השם במקומו, ולכן הצופים עדיין לא מגלים את השם. הפרק חושף את הסוד הגדול של הדוקטור - התגלמות לא מוכרת, מגולמת בידי ג'ון הארט, שלא ברור כיצד היא חלק מהדוקטור. הדוקטור מציין ש"אמרתי שהוא אני. מעולם לא אמרתי שהוא הדוקטור" וגם שהכינוי של אדון זמן הוא כמו הבטחה שעליו לשמור, וההתגלמות של ג'ון הארט היא זו שהפרה את ההבטחה. העניין צפוי להתבהר בספיישל 50 השנה לסדרה שיהיה בנובמבר 2013.

פרסים ושבחים

בשנת 2000, בסקר בין מומחים בתעשייה, מכון הסרטים הבריטי הצביע לדוקטור הו למקום השלישי ברשימת "מאה התוכניות הבריטיות הטובות ביותר". מאז חזרתה ב-2005, הסדרה קיבלה מועמדויות ופרסים רבים, בבריטניה ומחוצה לה. אלו כוללים את פרסי באפט"א, פרסי הטלוויזיה הלאומיים של בריטניה ופרסי הוגו. שבחים אמריקאיים היו מעטים ונדירים יותר, אף על פי שב-2007 הסדרה שברה מחסום כשקיבלה מועמדות לטקס פרסי בחירת האנשים האמריקאי ב-2008, למרות שלא זכתה. הסדרה המחודשת זכתה לדירוגי הצפייה הגבוהים ביותר לא בבריטניה דווקא, אלא בדרום קוריאה.

שיאי העולם של גינס הודיעו כי דוקטור הו שבר, השיג וקבע מגוון שיאים שונים, וביניהם סדרת המדע הבדיוני המשודרת כבר הכי הרבה זמן. רשימה מלאה תתווסף בקרוב לדוקטורפדיה.

אפילו שנת הפער ב-2009-2010, שבה היו רק ארבעה ספיישלים (5 אם כוללים את ספיישל חג המולד של 2008, הדוקטור הבא), לא הספיקה כדי להאט את קצב קבלת הפרסים של הסדרה. ב-20 בינואר 2010 הסדרה זכתה בפרס הדרמה הטובה ביותר ודיוויד טננט זכה בפרס המשחק הטוב ביותר בסדרת דרמה, בטקס פרסי הטלוויזיה הלאומי בבריטניה.

סרטים עלילתיים

בעקבות ה"דאלקמאניה" שהסדרה יצרה בבריטניה בשנות ה-60, שני סרטים עלילתיים הופקו והופצו ברחבי העולם - ד"ר הו והדאלקים ופלישת הדאלקים לכדור הארץ 2150 לספירה. למרות ששניהם עובדו מסיפורי הטלוויזיה של וויליאם הארטנל, הדאלקים ופלישת הדאלקים לכדור הארץ בהתאמה, הם מציגים את פיטר קאשינג כמדען אנושי בשם "ד"ר הו" שהמציא טארדיס, וככאלה לא נחשבים לקאנוניים.

ב-2011 הוכרז שישוחרר סרט עלילתי חדש, שיבויים בידי הבמאי של כמה מסרטי הארי פוטר, דיוויד ייטס. למרות שדיווחים ראשוניים טענו שהסרט "יתחיל מאפס" מבחינת ההמשכיות, סטיבן מופאט אישר בהמשך כי "כל סרט של דוקטור הו יופק בידי צוות ה-BBC, יככב בו הדוקטור הנוכחי בטלוויזיה והוא בהחלט לא יהיה התחלה מחדש אמריקאית". מאוחר יותר הוא אמר שוב, "לא יהיה מצב בו יתקיים סוג נפרד של דוקטור הו. מה שדובר עליו הוא שיהיה דוקטור אחר והמשכיות שונה. זה לא יקרה. זה יהיה טיפשי. כולם יודעים שזה יהיה טיפשי. ה-BBC יודע שזה טיפשי, והוא לא הולך לעשות את זה".

מדיות אחרות

למרות שמקורו של דוקטור הו בתוכנית טלוויזיה, הוא נהפך להרבה יותר מזה. עם התחלת ה"דאלקמאניה" בשנות ה-60, יוצרו והופצו הרבה מאוד מוצרים של דוקטור הו. חלק מהמוצרים המשיכו את הסיפור של הרפתקאות הדוקטור. לאורך עשורים, דוקטור הו היה על במה, על המסכים, ברדיו, ובמגוון ספרים, חוברות קומיקס, הרפתקאות אודיו ושידורי רשת, לעתים עם צוות השחקנים המלא. מסוף שנות ה-80, חברות הפקה עצמאיות כמו BBV הפקות ותמונות רילטיים ניצלו פרצה בבעלות ה-BBC על דוקטור הו כדי לנתק דמויות ומפלצות מהסדרה ומהשיוך המקורי שלהן ולהפיק סביבן סרטים מקוריים ודרמות אודיו; הנוהג הגיע לשיא לאחר שהסדרה הקלאסית הסתיימה ב-1989. רבות מההפקות האלו עירבו חברי צוות מקוריים שהשתתפו בסדרה. בינתיים, מאז 1991 התפרסמה סדרה פורה של פרוזות מקוריות, שמבחינת כמות יכול להתחרות בה רק מותג מסע בין כוכבים. רבות מההפקות ופרוזות דוקטור הו אלו מוערכות מאוד בידי המעריצים. כמה מהכותבים של הסדרה המחודשת כתבו בעבר הרפתקאות עבור הדוקטור במדיות אחרות.

במונחים של עבודות שאינן היסטוריות, דוקטור הו מדורג בין מותגי הבידור המתועדים ביותר בהיסטוריה. מאז פרסום היצירה של דוקטור הו בשנות ה-70 המוקדמות, כמות הספרים שמתארים את ההפקה, האישים, ואפילו הפילוסופיה מאחורי דוקטור הו זינקה למספר תלת ספרתי. בנוסף, מספר גדל והולך של שחקנים המקושרים לסדרה פרסמו אוטוביוגרפיות (במקרים מסוימים אפילו יותר מכרך אחד), החל מכוכבי משנה משנות ה-60 כמו אניקה ווילס ודבורה ווטלינג ועד לשחקנים עדכניים יותר כמו בילי פייפר וג'ון בארומן.

ראה גם

• הסדרה המקורית
• הסדרה המחודשת
• רשימה של סיפורי הטלוויזיה של דוקטור הו

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור האוסטרלית, ABC.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור הברזילאית, TV Cultura.
• האתר הרשמי של דוקטור הו באתר ה-BBC.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור הקנדית, ספייס.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור הקרואטית, HRT.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור הצרפתית, France 4.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור האיטלקית, Rai 4.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור הניו זילנדית, פריים.
• האתר הרשמי של דוקטור הו ברשות השידור האמריקאית, BBCA.